<h1>ראב"ן שו"ת סימן ד'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
נשאלתי על יורה של בשר היתר שנתבשל בה חתיכה של איסור ולא היה בהיתר [ששים] לבטל את האיסור ונאסר כל [מה] שביורה, ולקחו מן המרק שביורה ושמו בקדירה שהיה בה מאכל [היתר ולא היה ששים בקדירה שניה מכל תערובת האיסור, ועתה שואלים] אם המרק אוסר את הקדירה כיון שאין בה סמך כנגד מרק הנאסר או לא. ונראה לי שאין מרק הנאסר אוסר אלא לפי חשבון מ' או נ' הנדמע בו מן האיסור, שאם היה ביורה ראשונה שיעור ארבעים או חמישים היתר, לא נחשוב כל המרק איסור, אלא [שיעור] ארבעים או חמישים הנדמע בתוכו ואחד מארבעים או חמישים שבמרק שנפל הוי איסור, ואם יש בקדירה של היתר [ששים] כנגד אחד ממ' או נ' של איסור המרק שנפל בה מותרת, דתנן בפ"ק דתמורה [י"ב.] אין המדומע מדמע אלא לפי החשבון, שאם נפל סאה של תרומה לתוך (מאה) [תשעים] סאין של חולין ונדמעו וחזרה ונפלה סאה מן המדומע לפ' סאין של חולין, לא נחשב כל הסאה שנפלה איסור אלא לפי חשבון התרומה שנדמעה בה בתחילה, והוא אחד מצ' שבסאה שנפלה הוי תרומה והשאר הוי חולין והפ' סאין של חולין מבטל אותה דימועה שאין בה אלא אחד מצ' שבה תרומה, גבי מרק נמי אין אוסר הקדירה אלא לפי חשבון האיסור שבמרק שנפל ואם רבה ההיתר שבקדירה עליו מבטלו בס'. וזה לרבנן דאמרי מין במינו בששים, אבל לר' יהודא, אם יש בבשר (ובכיפה) [ובקיפה] ס' כמרק מבטלין אותו והמרק של קדירה סלקו כמו שאינו, אבל אם אין ס' אלא עם המרק שבשנייה הוה ליה מין במינו ולא בטל. ומשנה זו סתמא (דרבים) [דרבנן] הוא ועיקר כדאמרינן בגמרא דתמורה.
